פסיפס mosaic

פסיפס, או מוזאיקה, היא יצירת אמנות, שבה מוצמדות יחדיו פיסות אבן בגדלים וצבעים שונים, היוצרים יחדיו ציור. האבנים השונות מחוברות באמצעות חומר כגון דבק, מלט וכד'.
בעבר הרחוק שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, בתי מרחץ, מבני דת, בתי מגורים ועוד.

השימוש בפסיפס החל ככל הנראה במאה ה-6 לפנה"ס באזור טורקיה של היום, אז נעשה שימוש בחלוקי נחל בלתי מסותתים. בסוף המאה ה-3 לפנה"ס נעשה שימוש גם בקוביות אבן מסותתות ומשויפות.
לקראת המאה הראשונה לספירה החל להיעשות שימוש בפסיפס גם לעיטור קירות ותקרות, ובמקביל החל שימוש גם באבני זכוכית.
בתקופת הרנסאנס חלה נסיגה בשימוש בפסיפסים, והשימוש בו חזר בתחילת המאה ה-18, עם הקמת סדנת פסיפס ע"י האפיפיור דאז. במחצית המאה ה-19 החל בונציה שימוש בפסיפס באופן מסחרי.
בע, החדשה נעשה שימוש רב בפסיפס לצרכי אמנות וכן לצרכים פונקציונליים כמו עיטור רצפות או קירות.
כיום ניתן לראות פסלים ומיצגים רבים העושים שימוש בפסיפס. בישראל ניתן לציין לדוגמא את הפסיפסים מעשה ידיו של האמן נחום גוטמן בשדרות רוטשילד בתל אביב ובכניסה למגדל שלום בתל אביב.
פסיפסים מפורסמים בעולם: הפסיפס בכנסית איה סופיה באיסטנבול טורקיה; הריצפה הידועה כ"כמפת מידבא" בירדן; הפסיפס בעיר העתיקה בציפורי; הפסיפס בבית הכנסת העתיק בבית אלפא; הפסיפס בבית הכנסת בעין גדי; ועוד.
כיום ניתן למצוא אמנים רבים העושים שימוש בפסיפס, לצד סדנאות ללימוד תחום הפיסול ועבודת היד תוך שימוש באבני מוזאיקה.