מיקרוגרפיה Micrography
מיקרוגרפיה - Micrography - היא טכניקה באמנות, היוצרת ציור או דימוי ויזואלי המורכב מטקסט ספרותי באותיות זעירות. מיקרוגרפיה נפוצה מאד בתרבות היהודית.
מקור המילה הוא בשילוב בין המילים מיקרו (קטן) לגרפיה (כתב).
כתיבה בכתב זעיר היתה מוכרת עוד באלף השני לפנה"ס, ככל הנראה בסין וכן בתרבות השומרית, אולם מיקרוגרפיה כסמל לתרבות היהודית החלה להיות נפוצה כנראה החל מהמאה ה-10. הטקסט ששימש למיקרוגרפיה היה ברובו מרשימות המסורה הגדולה, או מטקסטים מקראיים אחרים. המיקרוגרפיה עיטרה גם את שולי כתבי היד של התנ"ך, בכתב הקרוי "חצי מרובע" ונכתב בין העמודות ובשולי העמוד. בספרי המסורה הספרדיים ניתן לחזות במיקרוגרפיה בגודל שאינו עולה על מילימטר. בכתבי היד האשכנזיים לעומת זאת, הכתב לרוב היה גדול יותר, וכלל לעתים גם דמויות בעלי חיים וגרוטסקות.
ככל הנראה מיקרוגרפיה נולדה כתוצאה מהשפעה של התרבות האיסלאמית, ששמה דגש על עיטור בכתב.
קיימות שתי צורות של מיקרוגרפיה עברית:
א. הקליגרמה – הטקסט נכתב בשורות מקבילות באורך שונה, בהתאם לציור, וכך התמונה כולה מכוסה בכתב. צורה זו של מיקרוגרפיה היא הפחות נפוצה.
ב. שורות הכתב הזעיר למעשה משרטטות את קווי המתאר של נושא התמונה. צורה זו של מיקרוגרפיה היא הנפוצה יותר.
מבין כתבי המיקרוגרפיה המפורסמים ניתן לציין את "חומש צנעא" משנת 1469, המצוי כיום בספריה הלאומית הבריטית; את "כתר דמשק" משנת 1260; ואת "תנ"ך לנינגרד" מהמאה ה-11.
מחקרים מראים, כי המוטיבים העיטוריים הושפעו מהתרבות ה"מארחת", וכן מהתרבות של המקום אליו נדדו היהודים.
כיום משמשת המיקרוגרפיה גם לשימושים אחרים מלבד כתיבת טקסטים מקראיים, חלקם שימושים אסתטיים דקורטיביים תוך כתיבה על חומרים שונים כגון גרגר אורז.
מקור המילה הוא בשילוב בין המילים מיקרו (קטן) לגרפיה (כתב).
כתיבה בכתב זעיר היתה מוכרת עוד באלף השני לפנה"ס, ככל הנראה בסין וכן בתרבות השומרית, אולם מיקרוגרפיה כסמל לתרבות היהודית החלה להיות נפוצה כנראה החל מהמאה ה-10. הטקסט ששימש למיקרוגרפיה היה ברובו מרשימות המסורה הגדולה, או מטקסטים מקראיים אחרים. המיקרוגרפיה עיטרה גם את שולי כתבי היד של התנ"ך, בכתב הקרוי "חצי מרובע" ונכתב בין העמודות ובשולי העמוד. בספרי המסורה הספרדיים ניתן לחזות במיקרוגרפיה בגודל שאינו עולה על מילימטר. בכתבי היד האשכנזיים לעומת זאת, הכתב לרוב היה גדול יותר, וכלל לעתים גם דמויות בעלי חיים וגרוטסקות.
ככל הנראה מיקרוגרפיה נולדה כתוצאה מהשפעה של התרבות האיסלאמית, ששמה דגש על עיטור בכתב.
קיימות שתי צורות של מיקרוגרפיה עברית:
א. הקליגרמה – הטקסט נכתב בשורות מקבילות באורך שונה, בהתאם לציור, וכך התמונה כולה מכוסה בכתב. צורה זו של מיקרוגרפיה היא הפחות נפוצה.
ב. שורות הכתב הזעיר למעשה משרטטות את קווי המתאר של נושא התמונה. צורה זו של מיקרוגרפיה היא הנפוצה יותר.
מבין כתבי המיקרוגרפיה המפורסמים ניתן לציין את "חומש צנעא" משנת 1469, המצוי כיום בספריה הלאומית הבריטית; את "כתר דמשק" משנת 1260; ואת "תנ"ך לנינגרד" מהמאה ה-11.
מחקרים מראים, כי המוטיבים העיטוריים הושפעו מהתרבות ה"מארחת", וכן מהתרבות של המקום אליו נדדו היהודים.
כיום משמשת המיקרוגרפיה גם לשימושים אחרים מלבד כתיבת טקסטים מקראיים, חלקם שימושים אסתטיים דקורטיביים תוך כתיבה על חומרים שונים כגון גרגר אורז.
