קבוצת "אקלים"
אמנות ישראלית לאחר מלחמת יום הכיפורים
התפרסם בתאריך 29/12/2021
קבוצת אקלים היא קבוצת אמנים שקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ופעלה בין השנים 1973-1982. בתקופת פעילותה הציגה הקבוצה 12 תערוכות.
לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה החרדה הקיומית לחלח בקרב כמה אמנים ישראליים, בהובלתם של הציירים רחל שביט ואליהו גת, אשר בחרו להתמקד בציור מקומי ישראלי, ולצייר את נופי הארץ, תוך שימת דגש על האור והצבע הישראלים.
על מנת לקדם את רעיונות הקבוצה, החליטו מייסדיה לצרף אליה כל צייר שיצירותיו מתאימה לעקרונות הקבוצה. ואכן, רשימת האמנים שלקחו חלק בקבוצה בתחילת הדרך היתה גדולה וכללה את הציירים: צבי אלדובי, טובה ברלינסקי, מיכאל גרוס, אליהו גת, קליר יניב, אברהם מנדל, אורי רייזמן ורחל שביט. חלק מאמנים אלה לקחו חלק גם בקבוצת "העשרה", שפעלה בשנות ה-50. בתערוכות מאוחרות יותר הצטרפו לקבוצה אמנים נוספים כגוןף מרדכי לבנון, מנחם שמי, חנה לוי, דוד בן שאול, ג'ון בייל, שמעון אבני, חנה אביתר, שלומית בן שלום, דגנית ברסט, שמשון הולצמן, ראובן כהן, יחזקאל שטרייכמן, צבי טולקובסקי, ועוד.
למרבה הצער של חברי הקבוצה, ובעיקר של מקימי הקבוצה, קבוצת אקלים נתפסה בקרב הציבור בישראל כקבוצה מיושנת שאינה הולמת את רוח התקופה, אשר הלכה לכיוון האוניברסלי. קבוצות נוספות שפעלו קודם לכן באמנות הישראלית פעלו ברוח הבינלאומית אוניברסלית, כגון קבוצת "אופקים חדשים", קבוצת "עשר פלוס", ועוד.
כמו כן, בשנות ה-70, שבהן פעלה הקבוצה, נשבה רוח של "אמנות מושגית", רוח שהנהיגו בוגרי המדרשה לאמנות, שאותם כינו חברי קבוצת אקלים "כח רפי", על שם רפי לביא שהיה ממנהיגי הקבוצה.
דבר נוסף שפגע בקבוצה היה שיוכה למחנה הימני של המפה הפוליטית, וזאת בעיקר בשל העובדה שחבריה ציירו את מראות וצבעי ארץ ישראל. הנחה זו דווקא היתה שגויה, שכן רוב חברי הקבוצה דווקא הו ממחנה השמאל.
אחד הביטוים להיעדר הערכה לפעילות הקבוצה ניתן למצוא בתערוכות שנערכו לרגל שישים שנה להקמת המדינה במספר מוזיאונים בישראל בשנת 2008, שבהן לא קיבלה הקבוצה אף ביטוי. גם בספרים העוסקים בהיסטוריה של האמנות הישראלית כמעט ואין זכר לפעילות הקבוצה.
במהלך שנות פעילותה הציגה הקבוצה 12 תערוכות:
1. אפריל 1974 בבית האמנים בירושלים.
2. מאי 1974 באכסדרה של היכל התרבות בתל אביב.
3. יוני 1974 במוזיאון לאמנות חדשה בחיפה.
4. ינואר 1975 בגלרייה אנדסל בלונדון.
5. נובמבר 1975 בגלריה "הצריף" בבאר שבע.
6. נובמבר 1975 במוזיאון לאמנות חדשה ע"ש אמנים שנספו בשואה, באילת.
7. פברואר 1976 בתיאטרון ירושלים.
8. יוני 1976 באוניברסיטת חיפה.
9. אפריל 1977 בגלריה גולדמן במרכז הקהילה היהודית בוושינגטון.
10. שנת 1977 בגלריה הרשברג בבוסטון.
11. שנת 1979 בהיכל התרבות בתל אביב.
12. אפריל 1982 בתיאטרון ירושלים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה החרדה הקיומית לחלח בקרב כמה אמנים ישראליים, בהובלתם של הציירים רחל שביט ואליהו גת, אשר בחרו להתמקד בציור מקומי ישראלי, ולצייר את נופי הארץ, תוך שימת דגש על האור והצבע הישראלים.
על מנת לקדם את רעיונות הקבוצה, החליטו מייסדיה לצרף אליה כל צייר שיצירותיו מתאימה לעקרונות הקבוצה. ואכן, רשימת האמנים שלקחו חלק בקבוצה בתחילת הדרך היתה גדולה וכללה את הציירים: צבי אלדובי, טובה ברלינסקי, מיכאל גרוס, אליהו גת, קליר יניב, אברהם מנדל, אורי רייזמן ורחל שביט. חלק מאמנים אלה לקחו חלק גם בקבוצת "העשרה", שפעלה בשנות ה-50. בתערוכות מאוחרות יותר הצטרפו לקבוצה אמנים נוספים כגוןף מרדכי לבנון, מנחם שמי, חנה לוי, דוד בן שאול, ג'ון בייל, שמעון אבני, חנה אביתר, שלומית בן שלום, דגנית ברסט, שמשון הולצמן, ראובן כהן, יחזקאל שטרייכמן, צבי טולקובסקי, ועוד.
למרבה הצער של חברי הקבוצה, ובעיקר של מקימי הקבוצה, קבוצת אקלים נתפסה בקרב הציבור בישראל כקבוצה מיושנת שאינה הולמת את רוח התקופה, אשר הלכה לכיוון האוניברסלי. קבוצות נוספות שפעלו קודם לכן באמנות הישראלית פעלו ברוח הבינלאומית אוניברסלית, כגון קבוצת "אופקים חדשים", קבוצת "עשר פלוס", ועוד.
כמו כן, בשנות ה-70, שבהן פעלה הקבוצה, נשבה רוח של "אמנות מושגית", רוח שהנהיגו בוגרי המדרשה לאמנות, שאותם כינו חברי קבוצת אקלים "כח רפי", על שם רפי לביא שהיה ממנהיגי הקבוצה.
דבר נוסף שפגע בקבוצה היה שיוכה למחנה הימני של המפה הפוליטית, וזאת בעיקר בשל העובדה שחבריה ציירו את מראות וצבעי ארץ ישראל. הנחה זו דווקא היתה שגויה, שכן רוב חברי הקבוצה דווקא הו ממחנה השמאל.
אחד הביטוים להיעדר הערכה לפעילות הקבוצה ניתן למצוא בתערוכות שנערכו לרגל שישים שנה להקמת המדינה במספר מוזיאונים בישראל בשנת 2008, שבהן לא קיבלה הקבוצה אף ביטוי. גם בספרים העוסקים בהיסטוריה של האמנות הישראלית כמעט ואין זכר לפעילות הקבוצה.
במהלך שנות פעילותה הציגה הקבוצה 12 תערוכות:
1. אפריל 1974 בבית האמנים בירושלים.
2. מאי 1974 באכסדרה של היכל התרבות בתל אביב.
3. יוני 1974 במוזיאון לאמנות חדשה בחיפה.
4. ינואר 1975 בגלרייה אנדסל בלונדון.
5. נובמבר 1975 בגלריה "הצריף" בבאר שבע.
6. נובמבר 1975 במוזיאון לאמנות חדשה ע"ש אמנים שנספו בשואה, באילת.
7. פברואר 1976 בתיאטרון ירושלים.
8. יוני 1976 באוניברסיטת חיפה.
9. אפריל 1977 בגלריה גולדמן במרכז הקהילה היהודית בוושינגטון.
10. שנת 1977 בגלריה הרשברג בבוסטון.
11. שנת 1979 בהיכל התרבות בתל אביב.
12. אפריל 1982 בתיאטרון ירושלים.
מתלבט וזקוק לעזרה?
השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם:
