קבוצת "העשרה"

קבוצת העשרה היה שמה של קבוצת אמנים שפעלה בישראל בין השנים 1951-1960. בתקופה זו הציגה הקבוצה 12 תערוכות קבוצתיות.
השם קבוצת "העשרה" נבחר לפי מספר המציגים בתערוכה הראשונה של הקבוצה בבית אגודת הציירים והפסלים בתל אביב – אליהו גת, אלחנן אלפרין, שושנה לוינסון, אפרים ליפשיץ, משה פרופס, שמעון צבר, דן קדר, קליר יניב, ניסן רילוב וצבי תדמור. כל הציירים היו בוגרי "הסטודיו" של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
הרקע להקמת הקבוצה היה נסיון לקריאת תיגר על האמנות המופשטת של קבוצת "אופקים חדשים" שפעלה באותן שנים, והציגה אמנות אוניברסלית מודרניסטית. קבוצת העשרה ניסתה להציג כאלטרנטיבה אמנות בעלת סממנים מקומיים ישראלים.
במניפסט הקבוצה נכתב: "הרגשנו צורך לחפש דרכי ביטוי חדשות לאמנות, שמקור יניקתה הנוף והאדם הישראלי... שכונענו, כי תלישות מהמציאות הסובבת אותנו ופניה למקורות זרים יביאונו לפורמליזם יבש ונוקשה ולאמנות עקרה".
הצייר אליהו גת, שהיה ממנהיגי הקבוצה ופעל נמרצות להקמתה, פנה בשנת 1951 לראובן רובין, שהיה באותה עת יו"ר אגודת הציירים והפסלים בישראל, והוא אישר את הקמת התערוכה בבית האגודה בתל אביב.
הרצון לפנות למציאות הישראלית החזיר אמנים מהקבוצה לצייר בסגנון פיגורטיבי, עם סממנים אקספרסיביים.
קבוצת "העשרה" נחתה על קרקע פוריה, וזכתה לאהדה של הממסד. יחד עם זאת, תערוכות הקבוצה, ולמעשה גם חבריה, היו אקלקטים מבחינה סגנונית, ולמעשה נעדרו בסיס אידיאולוגי משותף. ואכן, הגרעין המקורי של הקבוצה השתנה במהלך שנות פעילותה, וחברים עזבו והצטרפו לשורותיה. בשנת 1953 לדוגמא הציגו בתערוכת הקבוצה תשעה אמנים בלבד, והיא כונתה "קבוצת התשעה".
לקראת סוף שנות ה-50 החלו אחדים מחברי הקבוצה להתנסות במידות שונות של הפשטה בציוריהם, והקבוצה גוועה והתפרקה.
אליהו גת, כאמור ממקימי הקבוצה, לא התייאש, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הקים קבוצה חדשה בשם "אקלים", שניסתה גם היא להציב חזית מתנגדת לאוונגרד המודרניסטי, ובה היו חברים בין השאר אורי רייזמן, אברהם אופק, צבי אלדובי, מיכאל גרוס, טובה ברלינסקי, ואחרים.