אמנות נאיבית

מה זה בכלל אמנות נאיבית? האם מי שמצייר אומנות נאיבית הוא נאיבי? ומה זה אומר בכלל? האם ציורי ילדים הם אמנות נאיבית?
ראשית, בעבר ציין הביטוי אמנות נאיבית (Naïve art) יצירות של אמנים שלא עברו הכשרה אמנותית מסודרת. יחד עם זאת, כיום ישנם ציירים רבים שלמדו אמנות באופן מסודר, אשדר בחרו במכוון לצייר ציורים בעלי אופי נאיבי. אמנות זו נקראה לעתים גם "אמנות פרימיטיבית" ,מכיוון שהיא נראתה בין השאר בציורי שבטים במקומות כמו אפריקה או דרום אמריקה, בעיקר בתקופה טרום כיבוש המערב את אותם מקומות. אך אין לטעות, האמנות הנאיבית חיה ובועטת גם כיום, והביקוש לה רק הולך ועולה. למעשה, קשה להישאר אדישים לציור טוב של אמנות נאיבית. הוא פותח את הלב ומחמם את הנשמה.

האמנות הנאיבית מתאפיינת פעמים רבות בסצינות מחיי היום, המתארות אידיליה מסוימת, לעתים געגוע, לעולם פשוט ונטול יומרות, זיכרון שחלף של חיים פשוטים ורגועים יותר. ציורים של אמנות נאיבית הם פשוטים לרוב להבנה ופרשנות, ועם זאת פעמים רבות הם מראים לנו כיצד האמן מאמין שהעולם אמור להיראות. מסיבה זו, ציורי אמנות נאיבית הם לרוב אופטימיים, שמחים, ומתאפיינים בצבעים בהירים ונעימים.
ראו דוגמאות לציורים בסגנון אמנות נאיבית וכן לליטוגרפיות בסגנון נאיבי.

במה מתאפיינת אמנות נאיבית?
כאמור, אמנות נאיבית היא בעלת מספר מאפיינים בולטים:
·         היצירה מתארת בד"כ סצינה פשוטה מחיי היום יום. לעתים רחוב, חוף ים, בית קפה, שדה פרחים וכד'.
·         התמונה בד"כ תהיה מרובת פרטים. כך לדוגמא תיאור של רחוב יציג כמות מוגזמת של עצים, מבנים או אנשים.
·         שימוש בצבעים חמים, חזקים ובעלי נוכחות. נוכחות חזקה של צבעי אדמה, לצד אדום, כחול וירוק.
·         אי שמירה על פרספקטיבה – השטחה של הציור, לעתים היעדר איזון בין פרטים קרובים לרחוקים.
·         חוסר עניין בקומפוזיציה מסודרת, לעתים תחושה של "בלגן" בציור.
·         ניסיון לאידיאליזציה של הסיטואציה ושל המציאות.
·         שמירה חלקית בלבד על חוקי האנטומיה והפרופורציות.
·         רוב הציורים הם פיגורטיביים. רק לעתים רחוקות נראה סגנון מופשט או אימפרסיוניסטי באמנות הנאיבית.

בזירה הבינלאומית ישנם לא מעט ציירים שנחשבים לבולטים באסכולת האמנות הנאיבית, וביניהם אנרי רוסו, פאבלו פיקאסו, אנרי נאטיס, פול גוגן, מארי רוברטסון ("הסבתא"), ועוד.
גם בזירה המקומית ישנם ציירים שבחרו באסכולת הציור הנאיבי, וביניהם רפי פרץ, יוחנן סימון, ראובן רובין, נחום גוטמן, משה אל נתן, גבריאל כהן, שלום מוסקוביץ' ("הזייגרמאכר") ועוד.